גז"ד למורשע בנסיון לרצח ביריות אקדח

הנאשם הובא לדין בגין עבירה של ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: " החוק") ועבירות בנשק שלא כדין -  עבירות לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק והורשע בדין לאחר שמיעת הראיות.

העובדות פורטו בהכרעת הדין, ונזכירן להלן בקצירת האומר:

על רקע סכסוך בין משפחת הנאשם למתלונן, החליט הנאשם להמית את המתלונן. ביום 25.3.05, בשעה 22:00, ירה הנאשם במתלונן מטווח קרוב שבעה כדורים ופצע אותו באופן קשה. משהחל מטח הירי, נמלט המתלונן מהמקום כשהנאשם בעקבותיו וממשיך בירי לעברו. המתלונן נפצע במספר מקומות בגופו, ובין השאר בגב, במותן, בעכוז מימין ובזרוע ימין.

המתלונן הובהל לבית החולים, שם נותח ואושפז למשך מספר ימים. מתברר כי חלק מהקליעים פגעו בריאה, בכבד, ברקמות הדקות בגב מימין, בדופן הבטן ובעכוז ימין. מד"ר ישראלית שמענו, כי לא הייתה זו משימה פשוטה להציל את חייו של מי שנפגע משבעה כדורים.

טענות המאשימה לעונש

המאשימה הצביעה על השפעת המקרה על חיי המתלונן ולעניין זה העידה את אמו של האחרון, שמסרה כי עד היום הוא סובל רבות מפצעיו וכי טרם חזר לעצמו ועדיין לא הצליח לחזור לעבודתו (ראו עמ' 15 לפרוטוקול).

המאשימה הפנתה לחומרת המעשים שבהם הורשע הנאשם, וציינה שהנאשם תכנן את מעשיו, ירה שבעה כדורים שפגעו במתלונן וגרמו לו פצעים קשים ביותר שסיכנו את חייו (ראו, ת/29, וכן עדות ד"ר ישראלית). מספר היריות וההתקרבות אל המתלונן מעידים על התעוזה, על הכוונה להמית, על הנחישות והדביקות במטרה הבלתי חוקית. עוד ציינה ב"כ המאשימה, כי הנאשם, המשיך לרדוף אחרי המתלונן כשהוא יורה לעברו ופוגע בו, ורק הימלטותו של המתלונן, מנעה מן הנאשם להשלים את מלאכתו הנפשעת.

חומרה נוספת אנו מוצאים בעובדה שהנשק ששימש את הנאשם טרם נתפס ועדיין סכנה רבה נשקפת ממנו.

המאשימה טענה כי לנאשם רישום פלילי ללא הרשעה בגין שתי עבירות של איומים, עבירה של העלבת עובד ציבור, עבירה של היזק לרכוש במזיד ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו שבהקשר אליהם דינו נגזר בשנת 2003.

עוד טענה המאשימה, כי עבירת הניסיון לרצח בה הורשע הנאשם הנה עבירה חמורה ביותר והעונש שנקבע בצדה הנו 20 שנות מאסר. בנוסף לכך הנאשם הורשע בעבירות בנשק.

לסיכום, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם, מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

טענות ב"כ הנאשם

ב"כ הנאשם ביקש בטיעוניו לעונש לעשות שימוש בעובדה שהכרעת הדין ניתנה ברוב דעות תוך הדגשת קשייו לטעון לעונש בסיטואציה שכזו.

לדעת ב"כ הנאשם עברו של הנאשם אינו מכביד. המדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2001, כשלפנינו נאשם שטרם ריצה עונש מאסר. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בתקופת המעצר וכן בתקופת מעצר הבית שבחלקה הוא הורחק, גם כן, מביתו.  

לכן נתבקש בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר מאוזן, מדוד ושקול.

הנאשם בפנותו לבית המשפט, שב וטען לחפותו , תוך שהוא מביע צער על הפגיעה במתלונן, שאין בינה לבינו כל קשר, לטענתו.

שני הצדדים הגישו לעיוננו אסופות פסקי דין, ובהן ענישה ברף העליון של מאסר ארוך מצד אחד וענישה מקלה במידת מה. מצד שני עיינו בפסיקה זו ובחנו טענות הצדדים ולא נעלמו מעינינו השיקולים השונים והמנוגדים, המתבקשים במלאכת הענישה.

דיון והכרעה

הנאשם בן 32 שנים (יליד 1975), נשוי ואב לתינוק. מהרישום הפלילי של הנאשם עולה כי לחובתו קיים רישום פלילי ללא הרשעה משנת 2003, בגין עבירות איום, העלבת עובד ציבור, היזק לרכוש במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

כבר נאמר כי מלאכת הענישה היא הקשה שבעשייה השיפוטית ומחייבת איזון בין מכלול השיקולים ודי אם נפנה לע"פ  4272/04 פלוני נגד מדינת ישראל, פ"ד נ"ט (6) 175, 186 (2005), שם נאמר:

"במלאכת גזירת העונש משמשים שיקולים אחדים, כלליים ואינדיווידואליים, אשר יש ליתן להם ביטוי ולאזן ביניהם. עם שיקולים אלו נמנים, בין היתר, חומרת העבירה ומהותה, הרתעה, מניעה, גמול ושיקום העבריין מקום שבו הדבר אפשרי. משקלם היחסי של שיקולים אלו איננו זהה, והוא משתנה ממקרה אחד למשנהו, לפי הנאשם ולפי נסיבותיו הספציפיות (ראה ע"פ 8164/02 פלוני נגד מ. י. בעמ' 583)."